דיו נשפך כבר בנושא השפעת תרגול הזאן ז'ואן על תרגול הטאי צ'י ואין אני בא לחדש
כאן אלא רק להתייחס לנקודה חשובה בענין דרך האימון שמעצימה ומהנה את המתרגל.

החיים כידוע הם תנועה מתמדת, הן תנועה נפשית והן תנועה פיזית.
הפסק תנועה פירושה הפסקת חיים. גם מה שנראה לכאורה לא נע,
בודאי שממשיך לנוע כל הזמן אף שזה לא נראה לעין.
בכדי לשמור על חיים בריאים ומאוזנים אנו חייבים לתת לתנועה זו להמשיך לזרום,
כפי שנאמר "כל זמן שהמים זורמים אינם מתעפשים".
לאמרה הידועה "זורם בנהר גדול, ויציב כמו הר" ישנם כמה פירושים. ברצוני להציע הבנה נוספת..

אחרי שלמדנו את הקטה (תבנית) והתנועה זורמת וברורה, ננסה לבצע את התנועה עם מודעות
פנימית; דהיינו ננסה לחפש את היציבות, חוסר התנועה והשקט שבתוך התנועה,
את היחס הנכון בין הרצון לנוע והרצון לעצור, את היחס הנכון בין המתח הנדרש להרפייה המקסימלית.

איך מגיעים למיומנות זו?
אחת הדרכים הטובות שלפי עניות דעתי מביאות אותנו למטרה זו היא תרגול ה'זאן ז'ואן'.
ע"י התרגול אנו מקבלים את פוטנציאל התנועה-תחושה של דריכות וקפיציות לכל הכיוונים.
לזה אנו קוראים תנועה בתוך העמידה. לאחר מכן, בתרגול התבנית, המודעות היא של תנועה
חיצונית, אך הכוונה היא להרפייה ושקיעה (סונג) וחיפוש נקודת השקט שבתנועה,
כמו מלצר שהולך עם מגש ספלי קפה מלאים.
אם נגדיר זאת במשפט אחד, לחפש את התנועה שבעצירה ואת העצירה שבתנועה.

וכאשר המתרגל מגיע למצב נפשי מנטלי של "אני לא יודע אם אני נע או עומד" במשך תרגול
התבנית זהו הפירוש של "נע כמו נהר גדול ויציב כמו הר".
המשחק הפיזי-מנטלי הזה מגדיל את רמת האנרגיה ואת הטונוס הנכון בשרירים ובמערכת העצבים.
מניסיון, כאשר מגיעים לתחושה המאוזנת הזו זה גורם לאושר גדול.
ועוד שמעתי מדורשי רשומות שהמילה 'נהר' היא שילוב של נע-הר.
והמילה 'רצון' היא שילוב של רצ-און. ודי לחכימא ברמיזא.

בנימין